logo.png

אודות

דף הבית > אודות
 
 
כל מי שמבקר בנוה אילן מתפעל ואומר, "איזה מקום מדהים לגור בו!" כן, כך גם אנו חושבים - נוה אילן הינו ישוב מקסים ושלו במיקומו הכפרי, ואוירו ההררי נקי וצלול. למרות נסיבות קשות, שרובן לא היו בשליטת המושב - לא היינו בוחרים לחיות בשום מקום אחר.
הגבעות המקיפות את המושב היו מכוסות בעבר ביערות אורן שנטעה הקרן הקימת לישראל (קק"ל) בשנות הארבעים של המאה העשרים. שרפות רבות דיללו אותם, ובעיקר השריפה הגדולה שבהן – בשנת 1995; כמיליון עצים הושמדו בשרפה זו. הקרן הקימת פתחה במבצע לשיקום האזור: גזעי העצים השרופים נוסרו, ובמשך שנה הניחו לקרקע לנוח ולהשתקם. לאחר מכן פתחה הקרן הקימת במבצע ייעור מחודש. הנטיעות החדשות מגוונות, וכוללות סוגי עצים מקומיים מהמינים זית, אלון, חרוב ועוד

מושב נוה אילן הוא אחד מן היישובים שייסדה המחלקה להתיישבות של הסוכנות היהודית. גרעין המייסדים, גרעין המגשימים, הוקם בארצות הברית לקראת סוף שנות השישים של המאה העשרים. המשפחות הראשונות הגיעו לארץ בשנים 1970 ו-1971. רוב המשפחות התגוררו במרכז הקליטה במבשרת ציון וחיכו עד להשלמת בניית הבתים במושב במרץ 1974. משפחות אחדות החליטו להתיישב במקום ולא להמתין לבתים הראשונים. משפחות אלה עלו על הקרקע והתיישבו בבתי הקיבוץ הישנים לאחר ששיפצו אותם במו ידיהן. מבנים אחרים שימשו אותם כצרכנייה, גן ילדים, מוסך, נגרייה ומשכן לפרויקטים העסקיים הראשונים. כך החלו חיינו השיתופיים במושב. לאחר מכן הצטרפו למושב משפחות ישראליות ומשפחות עולים ממערב אירופה, ארצות הברית, קנדה, צפון אפריקה, דרום אפריקה, ניו זילנד ואוסטרליה.משפחות נוספות התקבלו לחברוּת בתהליך קליטה מורכב.

מושב נוה אילן היווה תופעה ייחודית בעולם ההתיישבות בארץ בכמה מובנים. הייתה זו ההתיישבות השיתופית הראשונה שהתבססה בראש ובראשונה על תעשייה, ולא על חקלאות. אוכלוסיית החברים – זוגות צעירים ואף סבים וסבתות – הורכבה ממשפחות דתיות וחילוניות ששמו להם למטרה לחיות בצוותא מתוך הבנה וכבוד הדדי. לנוה אילן לא היה מעולם אפיון פוליטי מסוים, אך המושב השתייך לתנועה הקיבוצית המאוחדת (תק"ם).


הבתים הראשונים במושב היו מוכנים לאכלוס במרץ 1974. רוב המשפחות שהתגוררו במבשרת ציון נכנסו לבתים וחיו בהם ללא חשמל. החשמל, כמעשה ניסים, הותקן בלילה הראשון של חנוכה !בתחילת דרכו של המושב היו יותר בתים מאשר משפחות. בבתים הריקים השתמשו בינתיים לצרכים מצרכים שונים: בית כנסת, מרפאה, מרפאת שיניים, ואפילו כדי לאחסן נסורת ללול תרנגולות הודו. באחד הבתים הריקים פתחה חברה מכון קוסמטיקה, ובית אחר שימש כסטודיו לאמנות. כמו כן פעלו במושב ספרייה ומחסן לבגדים משומשים, שנוהלו שניהם על ידי מתנדבים, ונבנה גן שעשועים לילדים.


המבנה האידיאולוגי, החברתי והכלכלי של המושב דמה לשאר המושבים השיתופיים באותם ימים – סוג של קיבוץ. אך שלא כמו בקיבוץ, הלינה הייתה משפחתית והכנת האוכל וסידורי הכביסה היו באחריות המשפחות ולא ניתנו כשירות לחברים מטעם המושב. במושב לא הוקמו בתי ילדים וחדר אוכל משותף, אבל את החגים חגגו ביחד כל חברי הקהילה.

נכסי המושב היו (וכך הם גם היום) רכוש המושב כולו. גם עבודת החברים הייתה "שייכת" למושב. כל ההכנסות הועברו לקופת המושב, והמשפחות קיבלו תקציב חודשי בהתאם למספר הילדים בכל משפחה וגיל הילדים. הגוף הניהולי היה והינו האסיפה הכללית, שבה לכל חבר יש קול אחד. עד היום כל ההחלטות החשובות מתקבלות באספה הכללית. בתקופה הקבועה בתקנון בחרו החברים את חברי המזכירות, חברי ההנהלה הכלכלית, ועדת המשק, ועדת החברה, ועדת החינוך וכו'. חברי המושב היו שותפים לארגון כל האירועים החברתיים – ברית מילה, בר/בת מצווה, חתונה וכד'. העבודה לקראת האירוע ובמהלכו נעשתה בידי חברים, והם היו שותפים מלאים לכל שמחה וצער.

עבודה עצמית כללה גם את הנוער. מיכאל שוורץ מטאטא בכניסה למזכירות
אחד מעקרונות מושב נוה אילן היה עבודה עצמית ללא עבודה שכירה. לפיכך, החברים עבדו בכל סוגי העבודות בתחום המושב, על פי הצורך. אולם בחלוף הזמן עלתה הדרישה להגמיש את העיקרון הזה. החברים עבדו בגני הילדים שבמושב, בהוראה בבית הספר האזורי, ביערנות, במפעל הממתקים "כרמית", בתק"מ ובתעשייה. החברים שיצאו לעבודת חוץ העבירו את משכורותיהם לקופת המושב.

כיום נוה אילן הוא מושב שיתופי, אך שינויים גדולים התחוללו בו. רוב החברים עובדים מחוץ למושב, ומיעוטם עובדים בענפי השירות בתוך המושב – הנהלת החשבונות, מזכירות, נוי, צרכנייה ואחזקת בתים. כל החברים מקבלים משכורת בתמורה לעבודתם, כולל החברים העובדים במושב. כל המשכורות מועברות למושב, והחברים מקבלים תקציב חודשי המבוסס על הכנסותיהם. במושב עדיין קיים מלון, אך הוא אינו שייך יותר למושב. בימים אלה נבנית בנוה אילן שכונת הרחבה. הקהילה החדשה והקהילה הוותיקה יהיו שותפות באגודה מוניציפאלית משותפת.

   

כניסת חברי הקיבוץ