אודות נווה אילן

קיבוץ נווה-אילן הוקם בהוראת דוד בן-גוריון באוקטובר 1946 ע"י 31 צעירים ניצולי שואה ולוחמי המחתרות. בסתו 1946 התמקמו הצעירים באוהלים ומאוחר יותר בשני צריפים, כשבית האבן שהיה במקום, בית האפנדי הטורקי מהמאה ה-19 (חירבת אל הוואי) שימש להם כחדר אוכל, מטבח ומרפאה. במלחמת העצמאות מילאה נווה-אילן את יעודה וחמישה ממייסדיה אף נפלו במשימה. לאחר תום המלחמה התפורר המשלט בהדרגה ובנובמבר 1956 - עשר שנים בלבד לאחר קומו - אף ננטש כליל. 

מושב שיתופי נווה אילן שהוקם על הריסות הקיבוץ, הוא אחד מן היישובים שייסדה המחלקה להתיישבות של הסוכנות היהודית. גרעין המייסדים, גרעין המגשימים, הוקם בארצות הברית לקראת סוף שנות השישים של המאה העשרים. המשפחות הראשונות הגיעו לארץ בשנים 1970 ו-1971. רוב המשפחות התגוררו במרכז הקליטה במבשרת ציון וחיכו עד להשלמת בניית הבתים במושב במרץ 1974. משפחות אחדות החליטו להתיישב במקום ולא להמתין לבתים הראשונים. משפחות אלה עלו על הקרקע והתיישבו בבתי הקיבוץ הישנים לאחר ששיפצו אותם במו ידיהן. מבנים אחרים שימשו אותם כצרכנייה, גן ילדים, מוסך, נגרייה ומשכן לפרויקטים העסקיים הראשונים. כך החלו חיינו השיתופיים במושב. לאחר מכן הצטרפו למושב משפחות ישראליות ומשפחות עולים ממערב אירופה, ארצות הברית, קנדה, צפון אפריקה, דרום אפריקה, ניו זילנד ואוסטרליה.משפחות נוספות התקבלו לחברוּת בתהליך קליטה מורכב.  

מושב נווה אילן היווה תופעה ייחודית בעולם ההתיישבות בארץ בכמה מובנים. הייתה זו ההתיישבות השיתופית הראשונה שהתבססה בראש ובראשונה על תעשייה, ולא על חקלאות. אוכלוסיית החברים – זוגות צעירים ואף סבים וסבתות – הורכבה ממשפחות דתיות וחילוניות ששמו להם למטרה לחיות בצוותא מתוך הבנה וכבוד הדדי. לנווה אילן לא היה מעולם אפיון פוליטי מסוים, אך המושב משתייך לתנועה הקיבוצית המאוחדת (תק"ם).